שאלות ותשובות חלק אבן העזר תשובה א שלום וכ"ט לאהובי תלמידי הרבני המופלג בתורה מורג חרוץ וותיק מלא עתיק בע"פ ענף עץ אבות מחותני כש"ת מו"ה יוסף בער כהן נ"י מורה כהלכה בע"מ וויען הבירה יע"א מכתבך קבלתי ונפשו בשאלתו בנדון אחד שבא לפניו צורבא מרבנן עם אשתו ממקום רחוק לדרוש מרופאים מומחים כי זה שנים שהמה חשוכי בנים ר"ל ולפני שנה נעשה לאשה מפעראציאן והרופאים אומרים לפי דעתם והבנתם אין עיכוב מצד האשה רק אולי הבעל גורם שאינו מוליד ובקשו על האיש שיביא להם שכבת זרעו לבדוק אם ראוי להזריע ולהוליד ואחר הבחנתם יעשו לו רפואה ויען כי האיסור חמור מאוד להיות דש מבפנים וזורה מבחוץ כמבואר ר"פ כל היד ובש"ע א"ע סי' כ"ג ובב"ש שם מספר חסידים וזוהר, אבל להחמיר ג"כ קשה ומורא עלה על ראשך להתיר ורצוכך לגלות דעתי, הנה דבר זה יש ללמוד מדברי ב"ש סי' כ"ה ס"ק ב' שכתב אם נמצא דם בעד של אשה ויש ספק אם הדם ממנה או ממנו נראה דמותר לאיש להוציא זרע כדי לברר אם הדם ממנו דהא אין איסור לשמש ולהוציא זרעו ויש ראי' מש"ס פרק הערל דאם ניקב הגיד בדקינן אם נתרפא ומניחים בי' פוקרא כדי שיוציא זרע ויש לדחות וצ"ע: והנה ספיקת הב"ש הוא בין לשיטת תוס' דמותר שלא כדרכה באקראי אפילו בהוצאות זרע די"ל דוקא בשכיבה שלא כדרכה התירה תורה כיון שמתאוה לבוא על אשתו ככה בדרך זה וכמ"ש תוס' ראי' מנדרים דכל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה משא"כ לדוש מבפנים וזורה מבחוץ י"ל אפילו באקראי בעלמא אסור וכן י"ל לשיטת הרמב"ם ופוסקים דגם באקראי אסור שלא כדרכה ורק בלי הוצאת זרע מותר וכמו שסברו תוס' ג"כ בחד תירץ ביבמות דף ל"ד ע"ב בד"ה ולא כמעשה וכו' י"ל דשאני שלא כדרכה כיון דיכול לשמש כדרכה ולא התירו לילך אחר תאותו לעשות איסור ולהוציא זרע לבטלה כמו שאסרה תורה שאר תאות והוי מוציא זרע לבטלה, אבל אם מוציא זרע לאיזה צורך לברר אם הדם ממנו או ממנה או לצורך שמצינו בפ' הערל מותר, ומפשטות דברי הב"ש עשמע דלא מסופק רק לשיטת תוס' שהביא הרמ"א דמותר באקראי שלא כדרכה, ולפי דעתי לכל השיטות יש לצדד להקל ולהחמיר ובאמת מדברי הש"ס יבמות מוכח לכאורה דשרי אלא דכתב הב"ש ויש לדחות ולא כתב ולא פירש במה יש לדחות ולשון ב"ש מגומגם שכתב דהא אין איסור לשמש ולהוציא זרע וראיתי בכרם שלמה שמגיה דהא אין איסור לשמש שלא כדרכה ולהוציא זרע ומפרש ג"כ הא דיש לדחות כיון שיש תקנה לבדוק אותה כדאיתא ביו״ד סי' קפ"ז ע"ש, ולפ"ז בנידון דידן דאין תקנה אחרת דהא צריך להביא להרופא כדי להבחין י"ל דמותר כמו דמניחין פוקרא, אלא די"ל דכונת הב"ש דשאני ביבמות כיון דאסור לבוא בקהל אם הוא כרות שפכה ולא יכול לישא אשה כלל מה"ט מתירין אבל לא לבדוק אם הדם ממנו או ממנה אע"ג דהיא רואה מחמת תשמיש מ"מ יכול לישא אחרת ולפ"ז בנדון דידן ג"כ אסור כיון דיכול לשמש עם אשתו אבל נ"ל דמטעם אחר יש להתיר דלא אסרו להוציא זרע לבטלה אלא בשכבת זרע דראוי להוליד אבל היכי דאינו ראוי' להוליד ליכא איסור ואע"ג בקטנה ואיילונות דלא יכולין להוליד אסור לזרות מבחוץ אפילו לשמש במוך בשעת תשמ״ש אסור כמ"ש תוס' ביבמות י"ג דהו' כמשליך זרעו על עצים ואבנים היינו משום דעכ"פ הזרע ראוי להוליד אבל היכי דאין הזרע ראוי להוליד לא הוי בכלל שכבת זרע ועיין בנדה דף כ״ו דשכבת זרע אינו מטמא יבש משום דשכבת זרע הראויה להזריע ובתוס' שם דצריך מין שכבת זרע הראוי להזריע ועיין בנדה דף מ"ג ע"א ובתוס' שם וכיון דאיסור השחתה באלודי תלי' א"כ שכבת זרע דאינו ראוי' להזריע ליכא איסור השחתה וא"כ בנדון דידן כיון דהרופאים אומרים דמצדה אין עיכוב קרוב לודאי שהעיכוב מצדו שאין לו גבורות אנשים כלל לשמש בקישוי רק באבר מת דאינו ראוי להוליד כמבואר ביבמות דף כ"ה או דהזרע חלוש בעצמותו ואין לו כח להזריע לא שייך השחתת זרע כלל דאין זה מקרי שכבת זרע ולא מיבעי לשיטת תוס' בפ' כל היד דהשחתת זרע במצות פרי' ורבי' תלי' ונשים דליכא במצות פ"ו ליכא איסור השחתת זרע דודאי בזרע שאינו ראוי' להוליד ליכא ג"כ איסור השחתה דהא תלי' במצות פ"ו ולא יכול לקיים מצוה בזו ואפילו לרמב"ן דאף נשים שאינן במצות פ"ו אסורות הן בהשחתת זרע י"ל דוקא בזרע של בר אלודי אבל במי שאינו ראוי להוליד כלל ולא יכולה להתעבר מזרע זה גם איסור השחתה ליכא דהא אינו משחית דהא בלא"ה נשחת הזרע, וראיתי במכתבך שעמדת בתמיה על ר"ת דא"כ מי שכבר קיים פרי' ורבי' ויש לו בנים ובנות אינו בהשחתת זרע וכתבת אולי יש לחלק בין מי שהי' בר חיוב או שאינו בר חיוב כלל לא ראית מה שכתב המשנה למלך בפ"י מה' מלכים הלכה ז' שפירש הא דכתב הרמב"ן הובא ברשב"א נדה שם דאף מי שאינו נצטוה על פ"ו אסור בהשחתת זרע והכל לקי על זה במי מבול ופירש המל"מ דבריו דאפשר הרמב"ן סבר דמה שנצטוו ב"נ על פריה ורביה הוא מפרו ורבו הנאמר בנח אבל הנאמר באדם אינו אלא לברכה וא"כ נדחו דברי ר"ת דהא לקו במבול אע"ג דעדיין לא נצטוו בפרו ורבו או שכונת הרמב"ן דגם הנשים נענשו על זה אף שלא הזהרו על פריה ורביה ועוד אפשר לומר דכונת הרמב"ן דלר"ת כיון דכבר קיים פרי' ורבי' אינה מוזהר עוד בהשחתת זרע ובודאי גם בב"נ יש גבול למצות פ"ו כמ"ש בנשי למך דפרשו ממנו משקיימו פ"ו ולזה הקשה הרמב"ן דזה אינו דהכל לקו על זה במבול יעיי"ש אף מי שקיים מצות פריה ורביה א"ש וא"כ לפי פירוש שני של מל"מ משמע דדעת תוס' דאמת כן דלאחר שקיים פ"ו ליכא השחתת זרע ובאמת זהו רחוק ולדידן ליכא נפקותא דאף לר"ת מ"מ אמר משום בערב אל תנח ידך אבל נראה עיקר כפירוש הראשון של מל"מ וקושי' הרמב"ן משום דגם הנשים נענשו אבל מ"מ אסור כתבתי זה דוקא בזרע שיכול להוליד דאע"ג דאינה מצווה על פרי' ורביה מ"מ כיון דתורה צוה לאיש לקיים פ״ו עם האשה לא יכולה להשחית זרעה דהא צריך לקיים המצוה עמה אבל בלאו בר אלודי גם הרמב"ן מודה דליכא השחתת זרע. ומה שהקשית עוד לר"ת מאחר דמסקנת הש"ס סנהדרין נ"א דב"נ אינן מצוין על פ״ו וממילא גם לא בהשחתת זרע למה נענשו ער ואונן קודם מ"ת ואין לומר דקודם מ"ת הי' אסור גם לב"נ ואחר שנשנית בסיני הותר א"כ הי' להם מתחילה יותר משבע מצות אלו דבריך ואינם נכונים אדרבה המל"מ הקשה שם לרמב"ן ומ"מ לא ידעתי היכן רמיזא איסור זה דהשחתת זרע לב"נ ועוד קשה לי אמאי לא קתני לה בהדי ז' מצות והניח בצ"ע וכונתו דאי אינו תלי' השחתת זרע בע"ו ונוהג גם עתה בב"נ א"כ למה לא קתני בשבע מצות אבל לר"ת ניחא דכיון דמצות ע"ו ליכא בהו גם השחתת זרע ליכא אבל קודם מ"ת בודאי הי' איסור השחתת זרע גם לר״ת כמו שנצטוו בפרו ורבו ומשו"ה נענשו ער ואונן אבל לאחר מ"ת ליכא בב"נ איסור השחתת זרע והא דלא קחשיב בשבע מצות היינו משום דלא קחשיב רק מה שנוהג לדורות גם כן בב"נ אבל לא אלו מצות שלא נהגו ג"כ לדורות עיין בתוס' דף נ"ו ע"ב ד"ה לא נצטווה ובכ"מ פ"ט מהלי מלכים הל' א' והנה אם אפשר לשמש במוך ולקלוט הזרע ולקנה